קרה לך פעם מצב שהרגשת שבא לך לאכול משהו
אבל לא באמת ידעת מה בא לך לאכול ואולי גם לא באמת היית רעבה?
הרבה פעמים הגוף מאותת לנו אותות מסוימים
שלאו דווקא קשורים לרעב פיזי.
עם השנים למדנו שאוכל יכול כמעט לרפא הכל
ובעצם כל פעם שאנו עומדות בפני אירוע משמח
או עצוב שקשה לנו להתמודד איתו אנו פותרות את העניין עם אוכל.
במאמר הזה נבין מהו התפקיד של האוכל בחיינו,
מתי מומלץ לאכול ומתי הגוף מאותת לנו
שהוא זקוק למשהו אחר.
.
תחושות הרעב והשובע שלנו בגוף הן
התחושות המבלבלות והמתעתעות ביותר שהגוף חווה.
מצד אחד הרבה פעמים יש נטייה לחשוב
שאנו רעבות כשבפועל מקור הרעב הוא לא פיזי,
ולעתים אנו בכלל מתעלמות מאיתותים של הגוף
לתחושת שובע וממשיכות לאכול.
המשותף לשני המצבים האלו שכנראה
בסופם של שניהם נחוש כאבי בטן ותחושת אכזבה מעצמנו.
ובסופו של דבר כנראה שנשפוט את עצמנו
ונבקר את עצמנו האכילה הזו.
.
אז איך בעצם יודעים מתי הרעב הוא פיזי ומתי זה
רעב למשהו אחר?
ומה זה אומר בכלל ה"משהו האחר" הזה…?
.
לפני שנבין מה כדאי לעשות שאתן מרגישות רעב,
נבין בכלל מהו המושג רעב. כשרעבים הגוף שולח
מעין אותות מצוקה למוח שבאים לידי ביטוי שהבטן מקרקרת,
וכשהרעב ממש גדול אז גם יש תחושה של סחרחורת,
עצבנות ויובש בגרון. הרעב נמדד לנו בגוף ברמות שונות-
הוא מתחיל מרעב קטן, שלעתים בכלל לא נשים אליו לב
ואפילו נתעלם ממנו, ועם הזמן כשלא נותנים לו מענה
הוא גדל ואותות המצוקה של הגוף גדלים והופכים להיות לא נעימים.
.
הרבה נשים מפחדות להיות רעבות פיזית ולכן הן בכלל
לא מגיעות למצב של רעב. כל הזמן במהלך היום הן אוכלות,
לפעמים בלי להרגיש צורך לכך, רק כדי לא להגיע למצב
של רעב פיזי. הרעב הפיזי הוא תוצאה אבולוציונית של רעב ממשי
שהיה בעולם בעבר בתקופת הצנע ובתקופות מלחמות למיניהן.
כמובן שאין זה נכון לימינו אנו כשיש עושר גדול ושפע.
.
אבל האם כל קרקור של הבטן מעיד על זה שאנחנו רעבות?
כנראה שלא. כמו שהזכרתי קודם, הרבה פעמים אנו אוכלות
כי אנו חושבות שזה רעב פיזי אבל כנראה שהרעב הזה
הוא בכלל רעב רגשי.
.
אז בפעם הבאה שאתן מרגישות רעב תעצרו רגע
ותשאלו את עצמכן את השאלות הבאות:
כמה אתן עייפות ומותשות ורוצות לישון? (0 עד 10)
כמה אתן רוויות בנוזלים (צמאות)? (0 עד 10)
כמה אתן רעבות או שבעות? (0 עד 10)
לפי התשובות לשאלות האלה תדעו אם מדובר ברעב פיזי
או ברעב רגשי. לפעמים כשאנו מרגישות עייפות, נוקשות,
תסכול או צמא נחשוב שזה רעב פיזי.
.
במידה וענית בשלילה על תחושת העייפות והצמא
ואת מרגישה את שאר התסמינים של הרעב כמו:
יובש בגרון, סחרחורת וחולשה אז סביר להניח שאת רעבה.
ובינינו, האוכל הרבה יותר טעים כשאוכלים אותו כשאת רעבה 😉
.
האם כל ריור או קרקור בטן מעידים על רעב פיזי?
לפעמים כן נרגיש רעב ואפילו קרקורי בטן אבל הם יבואו
עקב גירוי חיצוני כלשהו, כמו למשל אם נעבור ליד מאפייה
ונריח את ריח המאפים או נשב בארוחה משפחתית
ונראה את כולם אוכלים, או אפילו אם נשב בבית שבעות
ופתאום מישהו יכין לעצמו טוסט ותתחילי להרגיש את הריר בפה.
.
הסוג הזה של רעב נקרא – תיאבון. התיאבון הוא עניין טבעי ובריא
והוא לגיטימי, יחד עם זאת, התיאבון הוא שריד הישרדותי
שכיום יש לנו פחות צורך בו, ובמצב עודף הוא מזיק.
.
אז בפעם הבאה שמקרקת לך הבטן או שאת מריירת
ופתאום בא לך לאכול תתרחקי מאותו גירוי חיצוני-
תמשיכי ללכת מאותה המאפייה כדי לא להריח את
ריח המאפים או תעברי לחדר אחר בבית מהמטבח
כדי לא לראות ולהריח את ריח הטוסט ותבדקי אם עדיין
מתחשק לך לאכול או שזה היה רק גירוי והוא הופסק.
.
במילים אחרות, התיאבון הוא מצב טבעי שקורה,
והוא נותן לגיטימציה לאכול כשמתעורר תיאבון
בלי תחושת הביקורת או הבושה סביב עם האכילה העודפת.
יחד עם זאת, המטרה היא להיות בערנות ובמודעות
ולחפש להתמודד איתו בלי לאכול אכילה מיותרת.
.
מה קורה במצב שאת לא רעבה ואין לך תיאבון,
אבל עדיין בא לך לנשנש משהו?
כעת נעבור לרעב השלישי- שאת מרגישה שאת רעבה למשהו,
אבל הבטן כבר די מלאה, אין לך תיאבון למשהו ספציפי
אבל כן בא לך לאכול משהו…
זה הרעב השכיח והמתעתע ביותר, שעליו צריך הכי הרבה להתאמן.
הרעב הזה נקרא רעב של אכילה רגשית.
.
אכילה רגשית הוא המצב שבו אתן מוצאות את עצמכן אוכלות
כשאתן לא רעבות ולא התעורר תיאבון.
כלומר, אין לגוף רצון לאכול אבל אתן בכל זאת מוצאות
את עצמכן מול הסיר/ ארון הממתקים/ המקרר עם רצון לאכול.
זה נעשה לעתים באופן אוטומטי בלי מחשבה מראש
על הדברים או תכנון מקדים.
.
אז מה קורה בגוף באכילה הרגשית?
מתעורר בנו רגש כלשהו שקשה לנו להכיל אותו.
זה יכול להיות אירוע מאוד משמח או אירוע מאוד
מעציב שאין לנו מספיק כוחות כדי להתמודד איתו,
והנטייה שלנו תהיה לאלחש אותו באופן לא מודע באמצעות אוכל.
.
האוכל יבוא הרבה פעמים כמנגנון התנהגות
וישמש לנו את המכסה לאותם רגשות עצב/ תסכול/
עצבים/ לחץ/ שמחה/ התרגשות.
.
למה אנחנו פונות באכילה הרגשית דווקא לאוכל?
כי האוכל זה המקום הכי מוכר ומנחם שיש.
כולנו זוכרות מהו הטעם הטעים של השוקולד או של העוגה,
אנחנו יודעות שהאוכל תמיד יהיה זמין לנו ואף פעם לא יגיד לנו לא.
זה באיזה מקום החבר הכי מנחם שיש
.
איך ניתן להתמודד עם האכילה הרגשית?
אז ברגע שנאתר שהאכילה שלנו היא רגשית
ונשלול את עניין הרעב או התיאבון שמגיע מגירוי חיצוני
ננסה להבין מה חסר לנו כרגע וננסה להבין למה אנו באמת "רעבות"
ולצורך הזה ניתן מענה.
למשל: הרעב הרגשי יכול להיות צורך לאהבה זוגית (שאין אותה כרגע),
או להערכה מבן הזוג, או לרגשות נחיתות שאת חווה באירועים חברתיים
אל מול נשים אחרות וכדומה.
.
תהיה הסיבה אשר תהיה, עצם שאילת השאלות והפניית המודעות
כבר יש בחובה נירמול של המצב. ברגע שיודעים שזה מצב שקורה לעוד נשים,
ואפילו די שכיח, אז מרגישים קצת יותר טוב.
שאילת השאלות והפניית המודעות מוציאה מהמצב של האכילה האוטומטית
ומחלישה את ההלקאה העצמית ואת הביקורתיות.
.
זה בסדר שיש אכילה רגשית וזה דבר נורמלי לכל בן אדם,
אבל רצוי שהיא תבוא לאחר הפנמה, קבלה והכלה של המצב.
למשל: אם חשבת שאת שמנה והתבאסת שאת נמצאת במקום
עם נשים שנראות יותר טוב ממך, האם זה הופך אותך לפחות טובה?
זה המקום לחשוב מהן האיכויות והפלוסים הייחודיים לך
שאין לנשים אחרות. או למשל, אם את עכשיו חווה עצבות
כי אין לך זוגיות, אז ברור שאת תוך רגע לא יכולה להמציא
לעצמך זוגיות, אבל את כן יכולה לשלוח לעצמך תדרים
שאת בחורה מדהימה ומיוחדת, ומגיעה לך אהבה
ושהאהבה תגיעה בקרוב.
.
עצם ההתמקדות בצרכים הפנימיים העמוקים האמיתיים של הגוף
כבר מורידה מורידה את הרצון להתנפל על האוכל
ועוזרת להכיר את הצרכים האמיתיים של הגוף.
עם הזמן המודעות גם תשתפר ותתחדד ותדעו לזהות
את האותות שהגוף שולח בקלות יותר.
.
המטרה היא לאתר את סיבת הרעב, לתת לו לגיטימציה
(גם אם זו אכילה רגשית) ולאכול לפי הדפוסים שמתאימים לכן
באופן אישי.
.
לסיכום, הרבה פעמים קורה שנשים חוות צורך לאכול בלי שהן רעבות בכלל.
הן מתיישבות לאכול ולא מודעות למקור האכילה שלהן,
ולפעמים יכול להיות שהן אכלו כשהן בכלל לא היו רעבות.
חשוב להבין מהי סיבת הרעב- האם זה רעב פיזי (קרקורי בטן,
תחושת סחרחורת וחולשה, יובש בגרון),
תיאבון למשהו (עקב גירוי סביבתי) או אכילה רגשית
(להבין מה הצורך שחסר לנו כרגע) ולתת לאכילה הזו מענה.
.
בשורה התחתונה, לא משנה איזה סוג אכילה זו יש לתת לה לגיטימציה,
להבין שזה בסדר כי אנו בני אדם. יחד עם זאת, חשוב כן להקשיב
למנגנוני הרעב והשובע ולאכול עד שמרגישים שובע נעים בגוף.
אם תפעלו בדרך הזו בדרך קבועה אתן תגיעו למצב שאתן אוכלות
לפי הכמויות שמדויקות לכן באופן אישי, הגוף שלכן יודה לכן,
אתן תרגישו נפלא ובסופו של דבר תראו אפילו ירידה
במשקל כי הגוף יהיה מאוזן.
.
.
